זהב - מהמכרות ועד לתכשיטים חלק א

תהליך כריית הזהב

בשתי הכתבות שבסדרה נסקור עבורכם את התהליך אותו עובר הזהב מרגע כרייתו עד למיקומו מחדש כתכשיט נוצץ ומושך לעין בחנות תכשיטים: טבעות אירוסין, צמידי טניס, שרשראות זהב לבן ועוד. אנו נסקור את הדרך שעובר הזהב, השיטות והכלים בה כורים אותו, הסכנות הטמונות בענף הזהב, התפוצה של מרבצי זהב שונים וכן נספר לכם על כמה ממרבצי הזהב הגדולים והמפורסמים ברחבי העולם. אז הבה ניכנס לעובי הקורה ובתקווה נמצא בה גם מעט זהב...היסטורית, לא באמת ניתן לתארך מתי בני אדם התחילו בכריית הזהב, כל שידוע לנו שישנם שרידים בבולגריה המצביעים על כרייה שכזו עוד בסביבות 4200-4700 לפנה"ס כך שיכול להיות שמדובר בפעולה שמתרחשת כבר קרוב ל 7,000 שנה. ישנם דרכים רבות לכרות את הזהב, בין אם בשיטות הישנות או החדשות.

השיטות השונות

דרך ידנית יותר הכוללת הפרדה בין הזהב לחומרים אחרים בתוך מעין "מחבתות" רחבות ורדודות מלאות בחול וחצץ. המחבת מוטבלת במים ומנוערת מה שגורם לזהב להיפרד מן החול והחצץ. ההיגיון מאחורי השיטה הזו טמון בהיותו של הזהב חומר כבד יותר ועל כן הוא שוקע ונשאר בסוף התהליך בתחתית המחבת. הטכניקה הזו פופולרית, קלה, פשוטה ויעילה יותר בעיקר בשטחים בהם ישנה אדמת סחף. אולם החיסרון הגדול שלה שהיא לוקחת זמן והיא אינה יעילה במקומות גדולים משופעים בזהב ולרוב נפוצה במקומות בהן ניתן להשיג הרבה כוח אדם במחיר זול במיוחד עד לכדי, לדאבוננו, לעיתים באופן לא חוקי.

דרך נוספת לכרות זהב מאדמה רטובה הינה על ידי קופסאות שיוצרות תעלות מלאכותיות בהן מעבירים את המים עם מעין מסכים שיוצרים אדוות השקועים בתחתית שיוצרות "אזורים מתים" בהם הזהב יכול ליפול מן התנופה. אגב, לרוב לפני שמטפלים בזהב בדרכים העדינות הללו משתמשים בבולדוזרים ומשאיות כבדות במיוחד על מנת לפנות את השטח ולנקות אותו מכל מיני סלעים ו"בולדרים" שמפריעים לתהליך.

כורים בסדר גודל קטן לעיתים מחפשים זהב על ידי ציפה במים ושאיבה של מים לתוך קופסאות המפרידות את הזהב. אגב, בארה"ב יש זמנים מסוימים והיתרים מיוחדים על מנת למנוע סכסוכים בין כורים שונים בשיטה זו.

"עריסה", או "קופסה מנערת" היא לרוב קופסה גדולה בעלות דפנות גבוהות, פתח באחד הצדדים בגגה, מדפים שונים בתוכה ומעין שטיח בתחתיתה. לקופסה זו מוסיפים מעט מים כאשר פעולת הניעור מפצה על החוסר בנוזלים וגורמת לאפקט ההפרדה על בסיס משקל בין החומרים השונים. השיטה הזו נחשבת למותאמת במיוחד לאזורים יבשים בהם יש מחסור במים.

בעבר היה שימוש נרחב גם בתעלות מלאכותיות שיצרו הכורים על מנת להביא מים אל אתר הכרייה. הערוצים הללו לעיתים אף חצו עמקים שלמים.

מערכת של פירים ותעלות שהיו חופרים בהרים כאשר בפירים כורים היו מורידים מרימים את החצץ והסלעים באמצעות דליים וגיגיות שהיו מורידים למטה. את קירות התעלות היו מחזקים באמצעות קורות עץ כבדים והיו מסיעים את הסלעים על גבי מריצות או מסילות.

שימוש בגלגל גדול עשוי מעץ עם מדפים עליהם נופלים מים באופן רציף וגורמים לו להסתובב באופן תמידי.

במקסיקו השתמשו שנים רבות במתקן אליו קשרו סוסים שהלכו במעגלים על מנת לרסק סלעים.

שיטה המהירה והיעילה ביותר לחצוב זהב מתוך הרים הייתה באמצעות כרייה הידראולית כאשר היו משתמשים במים בלחץ אדיר על מנת להעיף את כל הלכלוך ואת הזהב לתוך קופסאות הסכרים שבתורם ביצעו את הפרדת הזהב.

מיצוי זהב מאלוביום (שהם למעשה משקעים של טיט וחול בערוצי מים שונים) באמצעות טכניקות כימיות שונות- לרוב מיצוי באמצעות כלור (בעבר השתמשו בציאניד).

השיטה הפופולרית ביותר כיום ע"י התאגידים המרכזיים ושמפיקה את רוב הזהב העולמי הינה כרייה מסלעים גדולים וקשים. לרוב משתמשים בשיטה זו במחצבים פתוחים.

בנקודה זו מעניין לציין שיש לא מעט מכרות בעולם כיום שבהם הזהב הוא בכלל לא התוצר הראשי אותו הם מחפשים ולעיתים הוא מתגלה כתוצר לוואי לכרייה המרכזית (כמו מכרה גאסברג שבאינדונזיה שמשמש בכלל כמכרה נחושת).

סכנות בדרך אל העושר

אך לא הכל נוצץ בתחום הזהב וישנם גם מספר סכנות שיש לתת עליהן את הדעת. ראשית כל, תחום הכרייה נחשב לאחד התחומים המסוכנים בעולם כיום. על אף העובדה שרק כ1% מכלל האוכלוסייה העולמית כיום עוסקת בכרייה, כ5% אחוז מהכורים מוצאים את מותם מדי שנה מתאונות שונות כמו נפילה של סלעים, קריסה של תעלות, שריפות, עומס חום (עבודה במכרה יכולה להגיע עד ל60 מעלות) ועוד... בין היתר, העבודה הממושכת במכרה עלולה לגרום לבעיות רפואיות שונות בטווח הקצר- כמו פגיעה בגב ובברכיים מפאת העומס המצטבר וכן בטווח הארוך עם דגש למחלות ריאה שונות כמו למשל צרנת (מחלת ריאות הנגמרת משאיפת צורן בחלקיקי אבק), שחפת, דלקת סמפונות (ברונכיטיס), סרטן בקני הנשימה, וסרטן ריאות. מחקרים מצביעים גם שתוחלת החיים של העובדים במכרות לרוב נמוכה יותר מאשר כלל האוכלוסייה.

איפה כדאי לחפש?

את הזהב ניתן למצוא במקומות שונים בעולם כאשר יותר ממחציתו נמצא בדרום אפריקה. המחצב הגדול ביותר באירופה נמצא בטרנסילווניה אשר ברומניה ומקומות בולטים נוספים הינם רכס הרי האורל שברוסיה, בקנדה, ארה"ב, מקסיקו, אוסטרליה, הודו וגם באפריקה התיכונה. בין מכרות הזהב המפורסמים בעולם ניתן למצוא את מכרה גרסברג שבפרובינציה האינדונזית בפפואה, ליהיר שבפפואה, מורונטאו- שבבירת קזחסטן, הקומפלקס המפורסם בנבאדה- "קארלין" שעובד גם כמכרה פתוח וגם במערכת מכרות תת קרקעיים ונמצא סמוך לשני מכרות חשובים ומרכזיים נוספים- קורטז וגולדסטרייק, מכרה יאנאקוצ'ה ולגונס שבפרו, ולדרו שבארגנטינה והסופר פיט (קאלגורי) שבמערב אוסטרליה.

מה לגבי השלכות סביבתיות?

חשוב לציין כי לפעולות הכרייה השונות יש גם השפעה לא מבוטלת על הסביבה, כאשר לרוב מדובר ביצירת סחפים ובולענים, פגיעה לעיתים קשה בגיוון הביולוגי, בייחוד באזור הכרייה ופגיעה באיזון האקולוגי הטבעי. כמו כן, קיים זיהום של האדמה, מי תהום ומים שמעל פני השטח על ידי כימיקלים בהם משתמשים בעת הכרייה (בעיקר כלור, כספית וציאניד) כאשר לעיתים גם משתחררים גזים רעילים מאותם מכרות. בעיה נוספת שקיימת היא חוסר האיזון שנוצר כאמור מן הכמויות העצומות שנמדדות בעשרות טונים של לכלוך, סלעים ואדמה "מיותרת". כל זה פוגע באיזון האקולוגי העדין הקיים בחלק מאתרי המכרות.

הידעתם

לצערנו יותר פלדה מיוצרת בשעה מאשר כל הזהב שנכרה אי פעם. להבדיל מיהלומים, זהב נמצא באדמתן של כל אחת מן היבשות בעולם וכן ניתן להפיק כמויות זעירות ממנו ממי ים וכן במאיץ חלקיקים. עם זאת, לצערנו לזכות במדליית זהב באולימפיאדה אינה הדרך המוצלחת ביותר להשיג זהב טהור, שכן המדליות האחרונות שיוצרו מזהב שכזה חולקו בשנת 1912. אז אם תמיד חלמתם על לבנות מאיץ חלקיקים קטן בבית...

ניתן לראות שדרכו של המשאב היקר מבטן האדמה עד לרגע בו הוא נהפך לתכשיט, ארוכה ומפרכת. במאמר הבא נלווה את הזהב בתהליך העיבוד ונראה איך מעצבים מומחים הופכים אותו לתכשיט יקר ערך. לא יכולים להתאפק, רוצים לראות מה קורה לזהב בסיום התהליך?

צפה בקטלוגים מומלצים שלנו:

חזרה לכל המאמרים