קניית טבעת נישואין – עם או בלי יהלום
טבעת הנישואין היא אחת הדרכים ביהדות לקד שת האישה ולהפוך אותה לקניינו של הגבר על פי ההלכה היהודית.
הדרך הזאת לקדש את האישה, מקובלת מזה אלפי שנים.
בעבר הרחוק לא ה טבעת הנישואים האמצעי המקובל לקידושין כפי שמקובל היום, אבל המצב השתנה עם השנים.
אף שישנן שתי דרכים נוספות לקדש את האישה, בשטר או בביאה, הרי טבעת הנישואין משמשת כדרך המקובלת ביותר להוצאת טקס הנישואין מהכוח אל הפועל, והפיכת הזוג המאורס לזוג נשוי בפועל.
רבות נכתב בנושא טבעות ותכשיטים בכלל, ובכל הנוגע לסיבות שגרמו להפיכת הטבעת לאמצעי הקידושין.
כמו כן, חכמים רבים מכל הדורות טרחו על הדגשת הסמליות של הטבעת בזוגיות וביחסים בין בני הזוג.
בהלכה ובמסורת היהודית נקבעו סייגים רבים באשר לטבעת הנישואין, המראה והייחודיות שלה ומה הטבעת במתכונת ובמראה הנוכחי שלה מסמלת.
בשורות הבאות נסקור בקצרה את ההיסטוריה של טבעת הנישואין, ונבין מהן ההנחיות המפורשות של חכמים באשר למראה ולשווי הנדרש של הטבעת. מהו המראה הנדרש של טבעת הנישואין במגזר היהודי? האם טבעת נישואין יכולה להכיל יהלום? אילו קישוטים אחרים יכולה הטבעת להכיל? להלן התשובות.
טבעת נישואין – ההנחיות ההלכתיות בכל הקשור בה
רבים, כולל יהודים רבים, אינם יודעים כי טבעת נישואין בדת היהודית אמורה להיות אמצעי עזר לקיום מצוות הנישואין ותו לא.
אמצעי העזר כאמור צריך לסייע לכל אדם להכיר בהיותה של האישה נשואה כדת משה וישראל. עם זאת, אותה הלכה העושה שימוש בטבעת כאמצעי עזר, אינה מאפשרת לבעל להעניק לאשתו הטרייה טבעת נישואין שאיננה עומדת באמות המידה שנקבעו על פי ההלכה.
כמו כן ההלכה, ומכל מקום על פי הפרשנות האורתודוכסית שלה, אוסרת על האישה להעניק לבעלה טבעת, ובעיקר במהלך טקס החופה והקידושין.
זאת, כיון שתפקידה של הטבעת לרמז על כך שהכלה הופכת במעמד הנישואין לקניינו של החתן. כיוון שכך, הענקת טבעת מהכלה לחתן במהלך הטקס, עלולה להתפרש באופן שירמז על כך שהחתן גם הוא קניינה של הכלה.
כיון שהדבר פסול על פי מרבית הפרשנים, רבנים רבים אינם מאפשרים לכלה להעניק לבעלה לעתיד טבעת, אלא בתום טקס הקידושין.
טבעת הנישואין, על פי ההלכה, חייבת להיות בעלת עיצוב פשוט. הטבעת חייבת להיות שלמה, ואיננה יכולה להיות חצויה, או שלא להשלים מעגל שלם. טבעת שיש בה סדק, בין אם בשוגג ובין אם במזיד, איננה יכולה לשמש לקידושין.
יש הרבה פילוסופיה מאחורי התפיסה הזאת, ובעיקר בכל האמור בנצחיות שלה, ובמעגל החיים אשר לעולם איננו נגמר. חלק מהרבנים מתירים נוכחותם של עיטורים וקישוטים על הטבעת עצמה, ואילו חלק מהם אוסר זאת.
כך או כך, מוסכם על דעתם של כל הרבנים שלפני ביצוע טקס החופה והקידושין, חייבים עדים להעריך את הטבעת ולהסכים על כך שהיא שווה פרוטה (10 אגורות בערך). הכלה חייבת לדעת שהטבעת שבה היא התקדשה, היא בעלת ערך.
טבעת נישואין – עם או בלי יהלום
טקס הנישואין הוא אולי הטקס החשוב ביותר בחייהם של שני בני הזוג.
הדעת נותנת, לפיכך, שגם הטבעת שמעניק החתן לכלתו הטרייה, תהיה בעלת ערך גבוה. ומה נכון יותר מאשר להוסיף לטבעת אני חן או אפילו יהלום יקר ערך, שיעלה בעשרות ואולי במאות אחוזים את ערכה? ואולם מחשבה לחוד ומעשה לחוד.
דווקא במעמד הנישואין, נאסר על החתן להעניק לאשתו טבעת יהלום, או טבעת המכילה אבני חן מכל סוג שהוא. הנימוק לכך הוא, שהאישה עלולה חלילה להתפתות לנישואין, או להיחשב כמי שהתפתתה לנישואין בזכות הטבעת.
וכיוון שאבנים טובות הן קשות להערכה, הרי שיכול להיווצר מצב שבו אישה מתפתית לנישואין בגלל טבעת יהלום שבהמשך יתגלה כיהלום מזויף.
על מנת למנוע תקלות כאלה, טבעת הנישואין ביהדות לעולם לא תכיל יהלום. לעיתים נדירות, עם זאת, מתאפשר לבעל להעניק לאשתו טבעת עם קישוטים ופיתוחים שונים, וגם אלה במשורה.
מי שמעוניין להעניק לאשתו הטרייה טבעת יהלום, יוכל לעשות זאת במעמד הכרזת האירוסין או בכל הזדמנות אחרת, למעט טקס הנישואין עצמו.
אם יש לך עניין בהשמנה ורכישה של טבעת נישואין איכותית, טבעת יהלום או טבעת זהב מקושטת באבנים טובות, זה המקום הנכון עבורך.
כדאי ליצור קשר כבר כעת ואנשי המקצוע שלנו יחזרו אליך בהקדם. הם יסייעו לך לבחור את הטבעת או התכשיט המתאימים ביותר לנסיבות ולתקציב מצד אחד ולדרישות מצד שני.